החלטה בתיק הוצל"פ 18-07289-02-7

ביום 20.05.13, הוגשה בקשה מטעם צד ג', לביטול עיקול על המקרקעין הידועים כחלקות 130ו- 131 בגוש 3816 והרשומים על שם החייב 1, שהוטל ביום 12.09.02, לטובת הזוכה בתיק.

צד ג', גב' XX XX, היא בתה של המנוחה אווה XX XX ז"ל.  חייב 1 ז"ל הינו בנה של המנוחה, חייבת מספר 2 הינה בתו היחידה של חייב 1 והיורשת היחידה שלו.

לטענת צד ג' הנה היורשת היחידה מכוח צוואתה של המנוחה, מיום 03.01.02 ולחייבת 2 אין כל חלק בעזבון חייב 1, ככל ועזבונו הגיע מאת המנוחה.

התנגדות החייבת 2 לאמור הוביל לדיון בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן ובפסק דין שניתן ביום 21.10.12 נקבע, כי צד ג'  הנה היורשת הבלעדית של המנוחה גם על נכסי החייב ז"ל אשר נתקבלו מאת המנוחה וביניהם המקרקעין עליהם הוטל העיקול.

בהתאם ניתן צו לקיום צוואת המנוחה.

בנוסף הוגשו שתי תביעות נוספות על ידי צד ג' - האחת בקשה להצהיר כי המקרקעין, נשוא הבקשה, שייכים לעיזבון המנוחה מאחר והועברו משם המנוחה לשמו של חייב 1 במרמה. והשנייה -  תביעה כספית נגד חבר' סהר על העמדת שלטים במקרקעין.

במסגרת ההליכים הנוספים הגיע צד ג' והחייבת 2 להסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 21.04.13 הקובע, כי צד ג' "תקבל לידיה את החזקה במקרקעין ...". עוד נקבע בסעיף 2 להסדר כי החייבת 2 ועזבון החייב 1 ז"ל מבקשים למחוק את כתבי ההגנה בתביעות שהוגשו על ידי צד ג' וכי אין להם התנגדות כי יינתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדם. עוד נקבע, כי החייבת 2 ועזבון החייב 1 ז"ל מוותרים ויתור סופי ומוחלט על כל טענה שיש להם או שהייתה להם בקשר למקרקעין.

כמו כן ניתן צו על ידי בית המשפט, ביום 07.05.13 המורה לרשם המקרקעין לבטל העברת הבעלות שנעשתה על שמו של החייב 1 ולהשיב הרישום על שם הבעלים הקודם - המנוחה.

לפיכך, כך נטען בפני, משאין המקרקעין שייכים לחייב יש לבטל העיקול שנרשם.

הזוכה בתגובתו עתר לדחיית הבקשה, כאשר לדבריו בין הזוכה לבין חייב 1, נחתם הסכם הלוואה לפיו הוסכם כי במקרה של חוסר יכולת החייב 1 להשיב לזוכה את כספי ההלוואה ישמשו המקרקעין, נשוא הבקשה, ערובה להחזר חוב. עיקול על המקרקעין הוטל במסגרת תיק זה לאחר שנפתח כנגד החייב לביצוע שטר החוב.

הזוכה ציין כי במסגרת תיק נוסף שנפתח כנגד החייב מונה כונס נכסים על המקרקעין ונרשמה הערה בלשכת רישום המקרקעין. כונס הנכסים, לטענת ב"כ הזוכה, פועל בהתאם למינוי מזה כ-10 שנים.

לדבריו בקשות שונות שהוגשו לביטול מינויו של הכונס נדחו וקבלת בקשת צד ג' - תעקוף החלטות אלו ותביא לביטול מינוי הכונס - וזאת בחוסר סמכות.

לגרסת ב"כ הזוכה - בית המשפט המוסמך לקבוע בעלות על המקרקעין הנו בית המשפט המחוזי ולא בית משפט לענייני משפחה.

תביעה לבית משפט המחוזי בתל אביב הוגשה על ידי צד ג' ביום 19.06.05 והתנהלה במשך שנים כאשר הזוכה כאן ושני מעקלים נוספים היו צד להליך וזו נמחקה בשנת 2009 בשל העדר התייצבות צד ג' לדיון.

ביום 08.12.09 הוגשה תביעה נוספת על ידי צד ג' לבית משפט לענייני משפחה למתן סעד הצהרתי, כאשר הזוכה ושני מעקלים נוספים היו גם כן צד להליך - אך בשלב מסוים עתרה צד ג' לתיקון התביעה והסירה אותם מההליך.

לטענת הזוכה בעודו שוקל אפשרות הגשת בקשה מתאימה לצרפו להליך בפני בית המשפט, זה שהתנהל בין צד ג' לחייבת 2, ניתן פסק הדין המאשר ההסדר בין הצדדים.

ב"כ הזוכה מוסיף, כי לא ניתן לבטל העיקולים מכוח פסק הדין היות והנו רלוונטי אך בין היחסים שבין צד ג' לחייבת 2 ולעיזבון החייב 1 ולא לבינה לבין ייתר הנושים, הזוכה כאן וכונס הנכסים - אשר עמדתם כלל לא נשמעה ולא ניתנה להם הזדמנות להביא טענותיהם להכרעת בית המשפט.

עוד טען, כי פסק הדין סותר את פסק הדין המבוצע בתיק - שטר החוב, ואינו חל כלפי צדדים שלישיים שלהם טענות בעניין המקרקעין.